מאמרים
יבוא פסולות מסוכנות ויצואן
בטאון המכון הישראלי ליצוא ולשיתוף פעולה בינלאומיצבי לוינסון וגיל דרור, עורכי דין דצמבר 2006
בעקבות מצב בו מדינות מפותחות העבירו פסולת למדינות העולם השלישי בהן אין תקנים סביבתיים לסילוק פסולת, חדרה ההכרה שהשמירה וההגנה על הסביבה צריכה להיעשות בראייה גלובלית ולא מדינתית בלבד. לאור ההכרה בזכות הריבונית של כל מדינה לאסור כניסה של פסולות מסוכנות לשטחה ולאור למודעות בדבר האפשרויות המוגבלות של המדינות המתפתחות לנהל פסולות בכלל ופסולות מסוכנות בפרט, נחתמה באומות המאוחדות בשנת 1989 אמנת באזל אשר נועדה להסדיר את המעבר הבין-גבולי של פסולות מסוכנות במשפט הסביבתי הבינלאומי.
ישראל חתמה ואישררה את אמנת באזל, ואף התקינה תקנות ליישום האמנה. מקריאת ההגדרות בתקנות, נראה שנוצר בהן מעגל שוטה שאינו מאפשר, לפחות על פי לשון התקנות, לשר להגנת הסביבה להתיר יצוא של פסולות מסוכנות. המאמר מפרט את הבעייתיות שבתקנות אלו.